החלטה בתיק בש"א 7427/06

בבקשה שלפנינו עותרים המערערים לתקן את פסק הדין כך שלסכום שנפסק לזכותם (137,242 ש"ח) יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.94, ולא מיום הגשת כתב התביעה, 4.6.00.

המשיב מתנגד לבקשה הן מהטעם שאין לתקן פסק דין לבקשת צד אחד בחלוף 21 ימים מיום נתינתו, הן מהטעם שהתיקון המבוקש אינו בגדר טעות סופר בפסק הדין שאותה מוסמך בית המשפט לתקן.

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כי:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה ; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

מנוסחו של סעיף זה עולה כי בית המשפט מוסמך לתקן טעות בפסק הדין, הנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו . יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667,  671-670 (1978) :

"...מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל".

על רקע האמור נעתרים אנו לבקשתם של המערערים לתיקון הטעות. נוסחו של הסעיף אשר את תיקונו מבקשים המערערים הוא כדלקמן:

"הערעור מתקבל בחלקו באופן שעל המשיב לשלם למערערים סך 137,242 ש"ח כפי ערכו במועד הגשת התביעה לבית משפט קמא (4.6.00) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק" (ההדגשה אינה במקור).

בהיסח הדעת, לא הובהר כדבעי כי בנקטנו בביטוי "כפי ערכו במועד הגשת התביעה", התכוונו לומר כי יש לצרף לסכום של 137,242 ש"ח הפרשי הצמדה וריבית החל מ- 1.1.95 (שהרי בסעיף 5(ב) לפסק הדין קבענו שאין חולק שהסכום הנ"ל הועבר בשנה זו לחשבון העסק של המשיב). דהיינו, לסכום של 137,242 ש"ח יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, וכך יתקבל ערכו האמיתי של סכום החיוב נכון ליום הגשת התביעה.

תיקון טעות זו מביא "לידי ביטוי נכון את כוונת בית המשפט, כפי שנתגבשה בעת מתן פסק הדין" (השווה: ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 23-24 (1993)). בכתב התביעה תבעו המערערים מפורשות הפרשי הצמדה וריבית, וכאשר קיבלנו את ערעורם בכל שאמור לחיוב האמור, ערים היינו לכך שיש לצרפם לסכום שנפסק. ודוק, אין עסקינן בתיקון אופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, כי אם בתיקונה של השמטה טכנית אשר נבעה מהסחת הדעת.

לא מצאנו ממש בטענת המשיב שדין הבקשה להידחות לאור פרק הזמן הממושך שחלף ממועד מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 5.3.06 ואילו הבקשה לתיקון טעות סופר הוגשה כבר ביום 21.3.06, בטרם חלפו 21 יום ממועד מתן פסק הדין. מאז הגשת הבקשה התגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר להמצאתה לידי ב"כ המשיב, שהתחלף בינתיים, והבקשה אף נמחקה ביום 14.6.06. ואולם, בדיון שהתקיים בפני השופטת גרסטל הסכימו הצדדים על "החייאתה". מכל מקום, משהוגשה הבקשה במועד, אין בחלוף הזמן עד מתן ההחלטה משום עילה לדחייתה.

לסיום נעיר כי החלטה זו ניתנת שלא על ידי המותב המקורי שנתן את פסק הדין הואיל ובפרק הזמן שחלף מאז נתינתו יצאה השופטת שרה סירוטה לגימלאות. סגנית הנשיא, השופטת הילה גרסטל, צורפה אל המותב המקורי, על פי הוראתו של הנשיא אורי גורן (השווה: בג"צ 2428/99 מדינת ישראל נ' דוויק, פ"ד נד(1) 688, 695-696 (2000)).

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ז (5 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.